חידושי חתם סופר על פסחים מ״ט א

1 מבערין את הכל. הרי"ף כ' דמשיירין ב' סעודות לשבת שאסור לאכול בו מצה דה"ל כבועל ארוסתו והרז"ה סובר דאירוסי המצה מתחיל משעת שריפת חמץ והרמב"ן מייתי מירושלמי דבעי למימר דרבי דציים בע"פ משום דס"ל כר"י בן בתירא דפסח מצפרא זמני' ואסור מיד בחמץ וגם מצה אסור משום בועל ארוסתו א"כ ש"מ דכל היום אסור במצה ומסיק דמשעת בדיקה בלילה ה"ל מצה כארוסה וכ' הר"ן שאין ראיה זו מכרעת דהתם לבן בתירא מתחיל איסור חמץ מצפרא לכן אסור במצה ג"כ משא"כ לדידן ע"ש ולע"ד אפי' לבן בתירא אין סברא שיחלוק על זמן שריפת חמץ מחצות וכ"כ תו' להדיא לקמן ק"ח א' ד"ה נימא כו' ע"ש רק אסור באכילה מצפרא וס"ל לרמב"ן דאין סברא שיתחילו אירוסי מצה אלא או אחר גמר הביעור מחצות ואילך או מתחלת בדיקתו ולא בין הזמנים ודברים של טעם הם וק"ל:

2 שביתת הרשות. עפרש"י ומה שפי' מג"א ומ"ש תוספ' לשמוח בבית אוהבו לע"ד כוונתם דלא מיירי כלל בעירוב אלא שהולך לשמוח בי"ט בבית אוהבו וזה נקרא לשבות כמו דאמרינן ששבת ביבנה ובמס' סוכה מעשה בר"א ששבת בגליל העליון והיינו שהיה שם י"ט של סוכות וה"נ דכוותיה ודלא כמהר"ם לובלין:

3 בשר קודש פרש"י דנפקא מקרא ולע"ד גם רש"י מודה שהוא מדרבנן אלא דמייתי קרא דקדשי קדשים ואימורי קדשים קלים דמשום הא גזרו דאלת"ה יהיה סתירה למ"ש רש"י לקמן גבי חזרתו כטומאתו וק"ל. אמנם שי' זו צ"ע מ"ש תו' בשם ירושלמי דרבנן מחמרי בבשר קדש מפני שאין לו תקנה בביטול ותימה הרי יש לו תקנה מן התורה לשורפו במקומו מה תאמר מ"מ מדרבנן צריך לשורפו לפני הבירה א"כ חמץ נמי לא מהני ביטול מדרבנן וצ"ע:

4 תניא אמר ר"י אני לא שמעתי אלא סעודת אירוסין. הק' תו' דה"ל לאתויי תנ"ה ולע"ד אין זה מוכרח דסעודה שני' היינו סבלונות ובזה יש לעמוד על כוונת הרב"י סי' תמ"ד עי' ודוק:

5 בת כהן לישראל ובת ת"ח לע"ה. מכאן ראיה למ"ש הכ"מ רפ"ה מה' דעות דבת ע"ה לע"ה כיון ששוים הם סעודת מצוה היא דאלת"ה האי בת כהן לישראל ה"ד אי בישראל ת"ח הא מותר בבת כהן כדמסיק בשמעתין ע"כ בישראל ע"ה קאמר א"כ האי כהן ה"ד אי בת"ח מאי ארי' שהוא כהן תיפוק דה"ל בת ת"ח לע"ה אע"כ בכהן ע"ה וטעמא משום שהוא כהן לישראל הא לא"ה ה"ל סעודה שת"ח רשאי להנות אע"ג שהיא בת ע"ה לע"ה ודברי הרמב"ם שם שכ' בת ת"ח לת"ח ה"ל סעודה שת"ח רשאי להנות צריכין יישוב קצת. במתניתא תנא או קוברה כו' או מביאתו לידי עניות. אולי משום דאחז"ל נאמרה ברית במלח ונאמרה ברית ביסורים כו' לכן כל הנזהר במתנת כהונה שנאמר בהם ברית מלח עולם היא ניצול מיסורים ומעוני וכן העוסק בתורה שנאמרה ברית בתורה כמבואר פ"ק דברכות וכן כתיב עושר וכבוד בשמאלה אבל ע"ה שנושא כהנת טצדקי למפטר נפשיה ממתנות כהונה כמ"ש תו' בשמעתין ברב כהנא שאכל בשביל אשתו וגם תורה אין לו א"כ בא לידי עניות או שארי יסורי' וק"ל:

6 לא גלאי כדגלאי אינשי. עפרש"י שגלה ע"י מעשה שהרג את המסור ונראה דלא ניחא ליה לאהרן בהא אע"ג שכדין הרגו שהרי רוצח בשוגג גולה עד מות הכהן הגדול מפני שהיה לו להתפלל שלא יארע כזה בימיו אע"ג ששניהם היו חייבים זה מיתה וזה גלות והאלקים אנה לידו כתיב מ"מ לא נאה לכה"ג שיעלה כך בימיו א"כ ה"נ לא הוה ניחא ליה לאהרן שיארע ע"י זרעו דבר כזה וק"ל:

7 סוף מחריב את ביתו. כל אדם נמי כדלקמן קי"ד א' דאכל אליתא טשי בעליתא כו' אלא בת"ח שכיחא הזיקא יותר שאין לו מו"מ להתפרנס בריוח ואחז"ל צדיקים חביב עליהם ממונם יותר מגופם מפני שאין פושטין ידיהם בגזל ואולי אמר בכאן ד' דברים וכנגדן אמרו דקרי לי' בד' שמות מגונים מה שמחריב ביתו והיינו בתחלה כשיש לו משלו אוכל מדילי' עד שמחריב ביתו ונגד זה קרי' לי' בר מיחס תנורא והוא אבק לה"ר נורא בי' פלניא שמחממין תמיד לאפות ולבשל ואחר שכבר החריב ביתו דרכן של אותן אנשים לכתת רגליהם על פת לחם יפשע ויאמר דברי תורה כדי שיתנו לו וימלאו גרונו לחם ויין והיינו מאלמן אשתו ומייתם גוזליו כפרש"י שגולה למזונות וקרי לי' מרקד בי כובי וגרע מהמרקדים בי כובי על כוס יין מלא שהם מחליפים עולם עובר בעובר והוא עושה תורת אלקינו כשיר בבית המשתאות ולבסוף כשנהנה מע"ה דומה לקיתון של חרס וזהו מחלוקות רבות באי' עליו ודבריו אינם נשמעי' וקרי לי' מלחיך פינכא שבתחלה כבדוהו והושיבוהו בראש הקרואים ועתה נתבזה בעיניהם עד שמלחיך פינכא ומה שעי"ז משכח תלמודו קרי' לי' בר מך רבנו שזהו גורם לשכח תלמודו כמבואר סוף הוריות דהמניח כליו תחת ראשו קשה לשכחה וק"ל:

8 שאם מת או גולה. פי' אי הי' חי הי' מגדלו לתורה לעולם אעפ"י שנשא בת ע"ה אבל אי ימות ויגלה ע"כ צריך זכות אבותיו לסייע שיהי' ת"ח או יאמר בהפך דאמרו בנדרים ת"ח אין בניהם ת"ח מפני שמבזים לע"ה לכן אמר שעכ"פ אם מת או גולה שמיתה וגלות מכפרת מה שקרא להם ע"ה וביזה אותם אז יהי' בניו ת"ח משא"כ כשישא בת ע"ה אפי' מת או גולה יהיו בניו ע"ה: